גם לי היה יום הכיפורים זמן ארוך וחשוב למחשות ותובנות.
בזמן שאני חושב, אני נזכר שרובנו שכחנו לבקש סליחה מכמה עשרות אלפי (אולי יותר אולי פחות) ילדים. אותם הילדים בעלי הפרעת הקשב וההיפראקטיביות שמתמודדים יום יום, שעה שעה, דקה דקה עם הקשיים שלא תמיד זוכים לטיפול אלא להשפלה, העלבה וחוסר מקצועיות.

אז לכם היפראקטיביים קטנים, כולנו צריכים לבקש סליחה שלא תמיד אנחנו מבינים אתכם, שלא תמיד אנחנו עובדים איתכם בדרך הנכונה, שלא תמיד אנחנו יודעים מה אתם רוצים, שלא תמיד יש לנו סבלנות אלכם, שלא תמיד אנחנו מצליחים לעזור לכם, שלא תמיד אנחנו מעצימים אתכם ואולי אפילו מורידים אתכם, שלפעמים אנחנו אלו ש"עוזרים" לכם לרדת בביטחון ובדימוי העצמי.

אני רוצה להאמין שהחברה עושה זאת מחוסר ידיעה ולא מרצון, חס וחלילה, לגרום לכם לא להתקדם.

סליחה שאנחנו לא תמיד רואים את החוכמה שלכם, סליחה שאנחנו לא תמיד נעזרים ביצירתיות שלכם, סליחה שאנחנו לא תמיד סבלניים לקבל את האהבה שבכם.

סליחה... סליחה... סליחה...

אני מאחל לכולנו שבשנה הקרובה ובכלל לאורך השנים נצליח כולנו לראות את הצד המקסים של הילדים המיוחדים האלו ושאם רק נצליח - השמים הם הגבול (ולהיפראקטיביים גם זה לא).

שנה טובה לכולנו
יותם